מכירים את אגדת העם האירופאית "החתול במגפיים"? יש לי הרגשה
שנכתבה באיטליה. החתול הזה ידע לחיות טוב. הוא אכל טוב, נסע בכרכרה עם נופים
קסומים ושתה יין ללא הפסקה.
מהתרשמותי לאחר שבועיים וחצי באיטליה אני חושבת שהמגף האיטלקי כמו
המגף של סנטה קלאוס מלא בהפתעות, יין, אוכל מעולה ואולי גם בחתול.
אם חשבתי עד עכשיו שצרפת היא ארץ היין והקולינריה מצאתי את איטליה
כמתחרה צמודה אליה בדיוק כמו שהן מתחרות כל שנה מחדש על המקום הראשון בייצור היין.
ובכן הופתעתי לטובה, וכמו שאיטלקיה מקומית אמרה לי "French are good at marketing but Italian wine are
better"
אז הם טובים וגם הצרפתים והתחרות ביניהם שומרת על ערנות וחדשנות שהצרכן
רק נהנה ממנה. והצרכנים כאן אכן נהנים כי המחירים פה אבסורדים לעומת המחירים בארץ
החל מיין פשוט שיכול לעלות 3 יורו בסופר ולהיות יין חביב ביותר בשביל מחירו,
ויינות קארף במסעדות ב5 יורו וממשיך ביינות מעולים ב10 יורו בסופר ו20 יורו
במסעדות. כוס יין מקומי טוב במסעדה עולה מ1 עד 3 יורו למעט בערים גדולות ומתויירות
כמו רומא שם המחירים מזנקים.
מחלקות היין בכל סופר מושקעות ומגוונות, ראויה לציון במיוחד מחלקת
היין בסופר מקומי בוולפוליצ'לה. הדבר הראשון שרואים כשנכנסים לסופר הוא מחלקת היין
וביציאה מהסופר את הכרמים.
אז כולם שותים יין כל היום ובכל האזורים שביקרתי עד עכשיו : אלזס,
קאהור, ונטו פריולי, וולפוליצ'לה. בכולם יש דרך יין מסודרת שנוסעת בין הכרמים
ומזמינה את כל מי שנוסע דרכה לעצור ביקבים ולטעום את היינות ללא עלות.
חלום!!! הנופים מרהיבים, האוכל מעולה ורואים שכל אזור התאים את היינות
שלו למאכלים המקומים:
הריזלינג של אלזס עם החמיצות הנהדרת שלו מתאים למגוון נקניקיות החזיר,
הקיש והכרובית החמוצה.
המלבק של קאהור השחור והעצמתי מתאים לברווז ביין ולאווז המעושן.
המוסקדה של עמק הלואר עם האויסטרים של סן מלו.
הרמנדולה של פריולי הלבן והמעט מתוק מתאים לפרושוטו המקומי מסן דניאל
והיינות הלבנים של האזור מתאימים לפולנטה ולפלטת נקניקים.
הוולפוליצ'לה אמרונה מתאים לתבשילי הבשר שמבושלים באמרונה.
הוורדיקיו מאזור מרקה מתאים למאכלי פירות ים הרבים שאפשר למצוא ברצועה
הגדולה הזאת לאורך הים.
ולכל המכלול הזה: אזורי היין הרבים, דרכי היין, התאמת היינות למאכלים
מקומיים, המחירים הנגישים, צריכת היין הגבוהה אני קוראת תרבות, תרבות צריכת יין.
צריכת היין באיטליה ובצרפת גבוהה פי עשר מהארץ, אז נכון שהם קיימים
יותר זמן מאיתנו אבל הם לא שונים מאיתנו ועם קצב ההתפתחות שיש לנו בארץ אנחנו
בהחלט יכולים לכוון להגיע לשם בשנים הקרובות.
בשביל זה אנחנו חייבים בכל אזור בארץ להתאחד ולחשוב יחד, לנקוט שני
צעדים משמעותיים להוזיל מחירים ולבנות דרכי יין.
נגישות היין לכולם וזאת על ידי מחירים שפויים תעלה משמעותית את צריכת
היין ודרכי יין מסודרות בכל האזורים תגדיל את התיירות פנים וחוץ.
יש כבר ניצנים של תשתיות לדרכי יין או למחשבה כזאת בהרי יהודה, בגליל
העליון ובגליל המערבי. אבל לדעתי צריך לקחת את זה צעד אחד קדימה משרד התרבות
והחלקאות צריכים לעבוד יחד כדי לסלול דרכים בין הכרמים ובין היקבים וחשוב שבמסעדות
המקומיות יהיו תפריטי יין עם דגש על האזור.
הסופרים צריכים לבנות מחלקות יין רציניות, הרי יש להם כיום את הכוח
קניה הגדול ביותר לכן יהיה שווה ליקבים להשקיע בהם.
היקבים צריכים לפתוח את דלתותיהם ולא לחשוש מלתת טעימות ללא תשלום. מנתינה
מגיעה גם קבלה.
האוכל המקומי צריך להיות מותאם ליין. לדוגמה ברמת הגולן שם מתמחים בבקר, עקב מזג האוויר ומרבים באכילת בשר המחממת
את הגוף לכן היינות של הגולן הם יותר עוצמתיים וכבדים ומתאימים לבשר.
ובינתיים עד שכל זה יקרה אני אמשיך לשתות יין טוב מהמגף בתקווה שלא אמצא
שם חתול.